בנם של שרה ויוסף. שרון נולד ביום י"ד בכסלו תשל"ד (9.12.1973) באשקלון. הוא בן הזקונים של הוריו.

שרון גדל והתחנך בעיר הולדתו אשקלון. הוא למד בבית הספר התיכון "אורט אדיבי" במגמת חשמל. בשנת הלימודים האחרונה בתיכון פגש שרון את חגית, נערה צעירה שלמדה בכיתה ט. הם התאהבו זה בזה ונעשו זוג.

בשנים 1993–1996 שירת שרון בצה"ל בחיל האוויר ושימש מפקד כיבוי אש שאינו קצין. שרון סיים את שירותו הצבאי והחל לעבוד בחנות חשמל. לא היה לו די בזאת והוא נשא עיניו לעתיד טוב יותר. שירות בתי הסוהר היה היעד הבא שתלה בו את תקוותיו בעקבות המלצה חמה על הארגון.

במרס 1998 התגייס שרון לשירות בתי הסוהר. עקב בצד אגודל צעד שרון במסלול השירות. תחילה שימש זקיף אגף 3 בבית הסוהר "איילון", ובמאי אותה שנה הועבר שרון לבית הסוהר "מעשיהו" ושימש סוהר איתור פועלים זרים.

במסלול השירות לא זנח שרון את חגית, אהובת נעוריו, ובאותו חודש מאי נישא לה. מאז היא הלכה לצידו וליוותה אותו בדרכו, והוא היה בעל מסור ואב אוהב לבנו אסף ולשתי בנותיו טל ונועם.

באוקטובר אותה שנה צלח שרון קורס סוהרים ועוטר בדרגת סמל. בשנת 2000 הועבר שרון לבית המעצר "ניצן" ושירת באגף ב.

רב-כלאי אורית מנדל שוחט, קצינת משאבי אנוש דאז בבית המעצר "ניצן" והמפקדת של שרון, כתבה ב'רואים שב"ס', ביטאון שירות בתי הסוהר, על תפקודו המוצלח של שרון באגף: "אגף ב ... היה ועודנו אחד האגפים הקשים ביותר בבית המעצר. שרון הצליח להשליט סדר מופתי במקום."

אורית כתבה לא רק על מסירותו של שרון לעבודתו ועל הצלחתו אלא גם על היותו איש רעים: "רב-סמל ראשון מאיר אטיאס, ששירת עם שרון ... מספר שהמשמרות שהעביר במחיצת שרון היו כיפיות ומלאות צחוקים. שרון, צחי ביתן ... ומאיר הפכו לשלישייה מלוכדת במשמרת, ובכל יום שישי שבו עבדו לא שכח שרון להביא מהבית את מטעמי הדגים שהכינה אשתו חגית ..."

בנובמבר אותה שנה עוטר שרון בדרגת רב-סמל. הוא היה סוהר מקצועי וממושמע, עצמאי ובעל יוזמה. בזכות מעלותיו המשיך שרון בנתיבו המקצועי: במרס 2002 סיים שרון קורס מפקדים שאינם קצינים, ובאוגוסט סיים גם קורס מפקדי ליווי שאינם קצינים.

במאי 2003 עוטר שרון בדרגת רב-סמל ראשון. בנובמבר 2004 צלח שרון קורס נאמני כשרות, וביוני 2005 החל לשמש עוזר קצינת משאבי אנוש. אורית, המפקדת של שרון באותה תקופה, סיפרה כי חודש אפריל 2005 וחודש יוני 2005 היו חודשי עבודה קשים במיוחד. היא ותת-גונדר שלומי כהן, מפקד בית המעצר "ניצן" דאז, שמו לב כי למעשה קבע שרון את סידור העבודה ועשה זאת בהצלחה וביעילות בד בבד עם עבודתו כסמל משמר. לפיכך באותה תקופה הוצע לשרון לשמש רס"ר היחידה וסדרן העבודה בבית המעצר "ניצן".

אורית תיארה את מקצועיותו של שרון ואת מעלותיו: "שרון הוכיח עד מהרה כי הבחירה בו הייתה נכונה ... די מהר הצליח לרכוש את אמונם של הסוהרים, הם בטחו בו וידעו כי 'מילה של שרון זאת מילה'. שרון אף ידע להילחם בשעת הצורך עבור הסוהרים, וכאשר חש כי למי מהם נעשה עוול, לא היסס להביע את דעתו גם אם היה מדובר בקצינים בדרגה בכירה ... אך תמיד הקפיד לעשות זאת בדרכי נועם. אמינות, צדק, יושר, הגינות, שקיפות מלאה, חברות, נתינה וטוב לב אין-סופי – אלה הן התכונות שאפיינו את שרון כאדם וכסוהר בעבודתו במשרד משאבי האנוש."

בשנת 2006 הועבר שרון לבית הסוהר "איילון" ושימש רס"ר היחידה, ולאחר מכן התייצב כדי לסייע במשרד משאבי האנוש. הוא שימש שוב סדרן עבודה, וגם שם לא נעלמו מעלותיו המצוינות כסוהר וכאדם.

ביוני 2006 סיים שרון קורס נגדים, ולאחר מכן נשלח עם קציני משאבי אנוש לקורס הכשרה.

באוגוסט 2007 הועבר שרון לבית הסוהר "קציעות" ושימש סדרן עבודה במתחם א. "כניסתו לתפקיד בישרה חיים חדשים בעולמם של סוהרי המתחם," כתבה אורית, "אלה, ובמיוחד סוהרי החובה ... חשו מחויבות כלפי שרון, ממש כשם שהוא חש במחויבותו כלפיהם. האווירה הטובה שהשרה במקום גרמה לתפקוד רגוע וללא חיסורים מצד הסוהרים."

כישוריו של שרון לא נעלמו מעיניו של מפקד היחידה, והוא הפקיד בידיו את סידור העבודה ככלל, כלומר את סידור העבודה של כל מתחמי היחידה. למעשה היה שרון אחראי לשלוש מאות ושישים סוהרי משמרת.

תכונותיו הייחודיות של שרון חוזרות כחוט השני גם בדברים שסיפרו עמיתיו מבית הסוהר "קציעות". ברק, רס"ר משמעת במתחם א, עבד עם שרון יחד במשרד וסיפר כי היו ביניהם קשרי עבודה טובים וכי למד משרון רבות.

קטיה, שהייתה אז רשמת וסוהרת חובה בבית הסוהר "קציעות", סיפרה שבעיניה היה שרון דמות אח, דאג לה ושימש אוזן קשבת ומשענת בעת צרה. קטיה הייתה עם שרון ברגעיו האחרונים.

רב-סמל ראשון שרון נפל ביום כ"ד בשבט תשס"ח (31.1.2008) בעת מילוי תפקידו. בוקרו של אותו יום היה קר וחורפי. היסעית של שירות בתי הסוהר יצאה מאשקלון לכיוון בית הסוהר "קציעות", מקום עבודתו של שרון. בהיסעית היו אנשי שירות בתי הסוהר, ובהם שרון. סמוך לצומת "אשלים" התהפכה ההיסעית. שבעה סוהרים נפצעו, וסוהר אחד נהרג מייד. הסוהר היה שרון.

שרון היה בן שלושים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הוא הניח אישה, בן ושתי בנות, הורים ואחים. לאחר נפילתו הועלה שרון לדרגת רב-סמל מתקדם.

לצד קברו של שרון ספדה לו חגית אשתו, ובחלוף חודשים אחדים סיפרה על מעלותיו ועל חייהם היפים והנעימים: "הטלפון של שרון לא הפסיק לצלצל לרגע והוא ענה תמיד לכל סוהר ... שרון הכיר כל אחד מהם באופן אישי, וענה לכל אחד בנועם, גם אם היה עסוק, באמצע אירוע, חגיגה משפחתית וכד'. שרון לא היה רק איש עבודה מסור וחרוץ אלא גם בעל ואב למופת. שלושת ילדינו: אסף, טל ונועם, היו הדבר הכי חשוב לו בעולם. כשהגיע הביתה מהעבודה, התפנה מייד לטפל בילדים – להכין איתם שיעורי בית, לשחק יחד, לקלח ולהשכיב לישון כל אחד, ובשבתות אהב בעיקר לרכוב על אופניים עם כל הילדים."

אובדן בעלה האהוב היה קשה מנשוא: "שרון היה אהבת חיי," סיפרה חגית בכאב, "מותו נחת עליי באופן פתאומי, ועדיין קשה לי ... חסרונו עצום והכאב גדול מנשוא. חסרים לי הדברים הקטנים ... כוס הקפה בבוקר ובערב עם שובו ... ארוחת הערב המשותפת רק של שנינו ... הדאגה שלו, הביטחון שהשרה עליי ועל הילדים. קשה לי לתפוס ששרון יצא בבוקר לעוד יום עבודה ולא חזר."

גם עמיתיו של שרון התקשו להאמין ולשאת את האובדן. סוהרים רבים נהרו לבית העלמין וליוו את שרון למנוחתו. "שרון היה החבר הכי טוב שלי," סיפר מאיר אטיאס, "חיכינו שצחי (ביתן) יסיים את קורס הקצינים כדי לחגוג. לא הספקנו. תמונתו תלויה אצלי במשרד, ואין יום שבו אני לא חש בחסרונו."

מישר צחי ביתן סיפר בעצב כי ביקש לחלוק כבוד אחרון לחברו ולהשתתף בכיתת הכבוד בלוויה של שרון.

רב-כלאי אורית מנדל שוחט, קצינת משאבי אנוש דאז בבית המעצר "ניצן" והמפקדת של שרון, כתבה דברים לזכרו ב'רואים שב"ס', ביטאון שירות בתי הסוהר, במאי 2008. היא תיארה את קורותיו של שרון בשירות בתי הסוהר ואת מעלותיו הן כאדם המסור לשירות המדינה ולשירות הזולת הן כאדם המסור למשפחתו ולחבריו. אורית סיפרה שביום הלוויה ספדו לו מפקדו תת-גונדר שלומי כהן וגם רב-גונדר בני קניאק, נציב שירות בתי הסוהר דאז. היא חתמה את הכתבה במילים האלה: "כשקולות מטח הכבוד הדהדו מעל קברו הטרי של שרון, הרהרתי באובדן הפרטי שלי. שרון היה לי חבר, שרון היה לי כאח. שרון היה לי מעין 'כותל' אישי. חסרונו מלווה אותי מדי בוקר כשאני נכנסת למשרד. יש אנשים שאין להם תחליף, ושרון היה אחד מהם. אין לו תחליף עבור ילדיו, עבור חגית אשתו, עבור בני משפחתו, עבור חבריו ועבורי."

הגעגוע לשרון מונצח ברשומה שכתב אורי אבטי, אחיו של שרון, ב"פייסבוק" בדצמבר 2015: "יש ימים קשים ויש קשים יותר, וזה אחד מהם, ימים שכביכול צריכים להיות שמחים ... ואני בלילה מתעורר ... קשה להמשיך ... היום בת מצווה לבת אחי, כולם מסביבי ישנים ... ואני יושב ובוכה. כל יום שעובר קשה בלעדיך, שרון ... אמרו שהזמן מרפא את הכול, גם את הצער ... אולי לא שיקרו אבל טעו, הזמן לא מרפא ולא עוזב ..."

גם שולי אבטי, גיסתו של שרון, כתבה רשומה ב"פייסבוק" במאי 2017: "כשקרה האסון היינו עצובים מאוד, נשמתנו נקרעה מצער ומכאב. חשבנו שזה חלום נורא ואיום, אבל אין זה חלום, זו מציאות שוחקת. עם השנים העצב גובר, געגוע אין-סופי ליקירנו שחסר תמיד באירועים, בחגים, בין צהלה לבכייה. כלום לא יחזור למה שהיה. השתנינו מאוד עם השנים, נאבקים בשכחה ובכאב הנורא ... נולדים ילדים שלא הכירו אותו, את הדוד שרון אבטי ... אנחנו מתבגרים והכאב לא פוחת ... גיסי היקר, אנחנו מתגעגעים."

הגעגוע לשרון מונצח גם בשרשרת רשומות זיכרון באתר האינטרנט "עד עולם": בני המשפחה הקרובים, חברים ועמיתים, כולם כתבו מרחשי ליבם.

חגית, אשתו של שרון, כתבה שם על חייהם המשותפים, על ילדיהם האהובים ועל הלב הצרוב בשל הגעגוע: "קשה לי מאוד לכתוב כמה מילים בלשון עבר ... אין כתף ויד שתחבק אותי ... אסף, טל ונועם אוהבים ומתגעגעים ומרגישים את חסרונך הגדול. מילים כבר אין לי, קשה לי מאוד מאוד ... רק ציפיות בנינו לעתיד ..."

אחייניו של שרון כתבו שם על חיי היום-יום שלהם ועל התקווה הכוזבת ששרון יהיה חלק מהם. אחיינית אחת ייחלה לנוכחותו בחתונתה, ואחרת חשה בחסרונו במסיבת בת המצווה שלה. אחיין אחר תיאר כיצד בילה במחיצת שרון, דודו היקר, עשרים שנה, וכיצד תמך בו שרון בדרכו המקצועית.

סוהרים ועמיתים כתבו על המשימות ועל החוויות שחוו יחד בזמן השירות, ובייחוד על הכאב הקשה מנשוא.

נוסף על מילות הכאב והכיסופים תמונות של רגעים בחייו של שרון שזורות בין דפי הזיכרון באתר "עד עולם", ורבים הדליקו שם גם נרות לזכרו של שרון.

שרון מונצח באתרים נוספים ברשת האינטרנט: באתר האינטרנט "יזכור", אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל; באתר "לזכרם של נופלי וחללי שירות בתי הסוהר"; באתר "גלעד"; ב'רואים שב"ס', ביטאון שירות בתי הסוהר, גיליון 23 – יום העצמאות תשס"ח, מאי 2008; באתר Local – באתר סוקר הטקס "סיפורו של חייל", שנערך בשנת 2013 באשקלון, עיר הולדתו של שרון. בטקס הציגו תלמידי כיתות ט עבודות שכתבו לזכר יקירי המשפחות השכולות בעיר. אחת העבודות נכתבה לזכרו של שרון.